הכרעת דין בתיק הע"ז 1373-08

1.     בהתאם לסעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 אקדים ואומר כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

2.     המאשימה הגישה כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של העסקת עובד זר שאינו אזרח ישראל או תושבה, ללא היתר, ללא שהתקשר עמו בחוזה בכתב, ללא שהסדיר לו ביטוח רפואי וללא שמסר לו פירוט על שכר עבודתו, בניגוד לסעיפים2(א)(1) וסעיף 2(א)(2); 1ג וסעיף 2(ב)(2); 1ד וסעיף 2(ב)(3)
ו- 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 וסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. 

3.     לפי הנטען בכתב האישום, הנאשם הוא בעליה של מסעדת חנדל'ה שבגבעת ח"ן (להלן - המסעדה); ביום 29.9.2005, בשעה 06:15 או בסמוך לכך, במסגרת ביקורת שנערכה על ידי מפקחי המאשימה, נמצא במסעדה עובד זר שעסק אותה עת בסידור בצק במגשים שפרטיו: TESSRIUMAN SOMKA, מ.ד. C580303  (דרכון תאילנדי) (להלן - העובד); העובד,  אזרח תאילנד, לא היה אזרח ישראל או תושב ישראל במועד הביקורת, ולא היה רשאי לעבוד אצל הנאשם; הנאשם העסיק את העובד שלא על פי היתר כדין; הנאשם לא הסדיר לעובד, על חשבונו, ביטוח רפואי למשך זמן העסקתו; הנאשם לא התקשר עם העובד בחוזה עבודה בכתב; הנאשם לא מסר לעובד פירוט שכר העבודה ששולם בהתאם להוראות הדין החלות.

4.     במועד ההקראה הנאשם כפר בעובדות כתב האישום מלבד היותו הבעלים של המסעדה.

5.     מטעם המאשימה העידו מר שלומי הרוש, ששימש בזמנים הרלוונטיים שוטר במשטרת ההגירה, והשתתף בביצוע הביקורת, ורשם דו"ח פעולה (מוצג מ/2); גב' ויקי טלספפה, שימשה בזמנים הרלוונטיים חוקרת ביחידת ההגירה של משטרת ישראל, אשר גבתה מהנאשם הודעה במסגרת חקירה באזהרה ביום 2.10.2005 (מוצג מ/1). כמו כן הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' זבה קדוש, רכזת בכירה במחלקה לביקורת גבולות במינהל האוכלוסין (מוצג מ/3). מטעם ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם.

6.     כאמור, הנאשם הודה כי הוא הבעלים של המסעדה. כפי העולה מעדותו, המסעדה נבנתה על קרקע השייכת לאביו, והבעלות על המסעדה היא שותפות שלו ושל אביו (ע' 9, ש' 21).

7.     כפי העולה מדו"ח  הפעולה (מוצג מ/2) במהלך ביקורת של משטרת ההגירה במושב גבעת חן, נמצא העובד במטבח המסעדה כשהוא מכין בצק ומניח אותו על מגש; כאשר העובד נתבקש להציג תעודה מזהה טען באוזני השוטרים כי הדרכון שלו אצל המעסיק אשר נמצא במסעדה; במסעדה נמצא אותה עת אביו של הנאשם, מר עוזיהו מלכוב, יליד 1930, אשר טען באוזני השוטרים כי הבעלים של המסעדה הוא בנו; במהלך הביקורת העובד ניסה להימלט, אולם נתפס על ידי השוטרים; כשהעובד ביקש לאסוף את חפציו עוזיהו הביא לו את המפתח של מגוריו שהיו צמודים למסעדה בתוך החממה; העובד פתח את השער לחממה וגם את דלת הכניסה למתחם שלו; העובד הציג לשוטר את דרכוניו. על פי הסיפא לדו"ח הפעולה "הנתין לטענתו מרוויח כ- 3,000 ש"ח בחודש ועובד בבוקר בין 6:00 ל- 6:30 במסעדה ולאחר מכן בלולים עד השעה 15:00 בצהריים".  מעדותו של מר שלומי הרוש עלה כי בעת האירוע לא נגבתה עדות מאביו של הנאשם והוא לא נחקר תחת אזהרה  כי "בעל העסק לא מעניין אותי. אותי מעניין העובד, ברגע שהוא ברח, זה מעלה חשד שהוא שוהה שלא כדין. את כל הדו"חות ומה שראיתי ומה שקרה אני מעביר לחקירות אצלנו ומאמין שמעבירים את זה לתמ"ת" (ע' 7, ש' 16 - 18).   

8.     כאמור, הנאשם נחקר באזהרה במשטרה ביום 2.10.2005 (מוצג מ/1). בחקירתו, העיד כי הוא גם הבעלים וגם המנהל של המסעדה, ובפועל גם נמצא במקום; העובד התאילנדי עבד אצלו בעבר, אולם לאחר ש"הפסיק להיות חוקי" הודיע לו שאינו זקוק לעבודתו, כי הוא מעסיק עובד תאילנדי אחר בהיתר; העובד לא רצה לחזור לתאילנד, המשיך "להסתובב באזור" והיה ביחסים קרובים עם הוריו; העובד התאילנדי החוקי היה הולך למסעדה בבוקר לרבע שעה, שם את הלחם להתפחה ומשום הולך לעבודתו בלולים; העובד התאילנדי החוקי היה באינטר ויזה אותה עת, ואז אביו היה בא בבוקר לשים את הלחם להתפחה, ויתכן שהעובד בא לעזור לאביו עקב מערכת היחסים ביניהם, ויתכן שאביו נתן לו ביצים ועופות, לא ידוע לו אם זה תמורת העבודה. הנאשם הכחיש את הטענה שלפיה העובד הועסק על ידו במסעדה בניקיון ובלולים, וטען כי במסעדה מועסקים עובדי חברת כוח אדם ובלולים מועסק העובד החוקי. כן העיד כי "הבעיה היתה שנוצרו יחסים טובים של ההורים שלי עם הנתין [העובד]. אמא שלי היתה מביאה לו עוגה ליום ההולדת גם כשהוא לא היה עובד אצלנו כבר. נתנו לו עופות וביצים והוא היה רגיל לזה" .  לעניין מגוריו של העובד השיב כי יתכן שהוא התגורר במבנה שהועמד לרשות העובד החוקי.

9.     בעדותו בבית הדין העיד הנאשם כי למסעדה היה מנהל, והוא המשיך לעבוד במשק החקלאי; אביו היה מגיע מדי בוקר להשגיח על פתיחת המסעדה עד שהיה מגיע המנהל; העובד עבד במשק שלו בעבר, עד שפקעה האשרה שלו, ובתקופה מושא כתב האישום הוא כבר לא עבד אצלו. לאחר שפקעה הויזה והוא הבהיר לעובד שעליו לחזור לתאילנד, העובד לא חזר לתאילנד, אלא המשיך לשהות במושב, עסק בעבודות רתכות, וכן "קנה שולחן ביליארד ושם במגורים  של התאילנדים והרויח מזה כסף";  הוריו נשארו עמו בקשרים טובים, לאחר שהיה בן בית אצלם חמש שנים, אמו הייתה מביאה לו עוגות ליום הולדתו ואביו היה נותן לו עופות "בררה"; כפי ששמע מאביו, ביום האירוע נודע לעובד שהפועל הקבוע לא נמצא והוא בא ביוזמתו לעזור לאביו שהיה מאד קרוב אליו;  ולא ידוע לו שאביו קרא לו לעבוד; יתכן שאביו בתמורה או שלא בתמורה נתן לו ביצים או עופות. הנאשם לא הציג מסמכים המוכיחים כי העובד שהועסק בהיתר היה באינטר ויזה אותה עת, אולם עמד על כך שהוא זוכר זאת בוודאות. כן העיד כי לא זימן לעדות את אביו לנוכח גילו (80) ומצבו הרפואי. כן העיד כי "אבי ידע שהעובד ההוא נמצא. הוא גם ידע שהוא עוזר לו עם הלחם"   (ע' 11, ש'  20 - 21).

10.            ב"כ המאשימה טענה כי מכלול הנסיבות והראיות שהוצגו בפני בית הדין מוביל למסקנה חד משמעית כי הנאשם העסיק את העובד. אין מחלוקת על זהות העובד, ועל כך שלא היה לו היתר לעבוד בישראל או אצל הנאשם; כמו כן, אין מחלוקת על כך שהעובד נמצא במסעדה שבבעלות הנאשם, כשהוא עוסק בעבודות של הכנת בצק; בהתאם לפסיקה, הימצאותו של עובד בחצרו של מעביד שמבצע עבודה נחוצה למעביד יוצרת חזקה כי קיים קשר של יחסי עובד מעביד בין השניים, אלא אם המעסיק "הפוטנציאלי" מוכיח אחרת; העובד שהה במסעדה בידיעת האב, שידע כי העובד מבצע עבודה הנחוצה למסעדה, לנוכח העובדה כי העובד החוקי של הנאשם שהה בחופשה; כמו כן, גם לגרסת הנאשם, העובד היה אמור לקבל תמורה בעד העבודה. באשר ליסוד הנפשי נטען כי הנאשם ידע שאין לו היתר להעסיק את העובד, ומשהעובד נתפס אצלו מתקיימת אותה חזקה משפטית.

11.            ב"כ הנאשם טען כי אין להסתמך על שום אמירה אשר מופיעה במוצגים מטעם המאשימה ואשר לא הובא אומר האמרה באופן ישיר להעיד על תוכן האמרה. לכן, אין להסתמך על אמירות שיוחסו לעובד או למר עוזיהו מלכוב, אביו של הנאשם; הנאשם לא העיד על האירוע ועל נסיבות האירוע, כיון שלא נכח במסעדה בעת האירוע; עדותו של הנאשם קוהרנטית ואמינה, ועדותו בבית הדין תואמת לחלוטין את עדותו שנגבתה בחקירת המשטרה; המאשימה לא הרימה את הנטל להוכחת הטענה כי הנאשם העסיק את העובד ביום 29.9.2005; המאשימה לא חקרה את מר עוזיהו מלכוב אשר היה במסעדה ונחזה כבעלים, למרות שעל פי דו"ח החקירה העובד אמר לחוקרים כי דרכונו נמצא אצל המעסיק  במסעדה, דהיינו מר עוזיהו מלכוב; הנאשם לא ידע כלל שהעובד נמצא במסעדה ולכן לא ניתן לייחס לו מודעות או עצימת עיניים, ולא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעה. בהקשר זה נטען כי הנאשם כלל לא ידע שאביו המנהל עמו את המקום הביא את העובד הזר לעבוד באותו בוקר; אין לייחס לבן את מעשיו הפליליים של האב, שלא נחקר על ידי המאשימה וגם לא זומן לעדות; לא הובאה כל ראייה להעסקת העובדים במועדים אחרים; לאור כל האמור, החזקה עליה מסתמכת המאשימה נסתרה במקרה הנדון, שכן לא הובאה כל ראייה שלפיה הנאשם ידע או הסכים להעסקתו של העובד או שהיה לו חלק באירוע;  הנאשם לא זימן את אביו לעדות, שכן אין לצפות שאביו יעיד ויפליל עצמו; המאשימה לא ביקשה להעיד את העובד עדות מוקדמת; המאשימה לא זימנה לעדות את אלי מוזס אשר לפי דו"ח הפעולה תחקר את מר עוזיהו מלכוב. לחלופין נטען ל"זוטי דברים" כיון שהוכח כי מדובר בעזרה נקודתית למר עוזיהו מלכוב על רקע יחסי הקרבה ביו לבין העובד.

12.            לאחר בחינת העדויות, הראיות וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.

13.            הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום דורשת:

13.1.                 הוכחה של זהותו של העובד;

13.2.                היעדר היתר לעבודתו אצל הנאשם;

13.3.                קיומם של יחסי עובד מעביד בין העובד לבין הנאשם;

13.4.                היסוד הנפשי של "מודעות" המתקיימת גם במצב של "עצימת עיניים".

עפא (ארצי) 47/08 יאיר שערים 2000 בע"מ - מדינת ישראל, מיום 26.10.09; עפ (ארצי) 22/06 מדינת  ישראל - יעקב רוזן, מיום 28.3.07.